הפעם הראשונה (סיפורים משק השינה)

אבא ואמא של ישראל רוק עשו את זה בפעם הראשונה בשק השינה על שפת הכנרת. הלומיי אלכוהול, מעורפליי כימיקלים, תשושים… עורם בוהק באור הירח, צינת הלילה מכה על עורם החשוף וגופם מלטף/מתלטף בעונג נטול עכבות. הד קולותיהם מתפתל בין שיחי פטל קוצניים וריח עשן המדורה, מהול בריח אלכוהול זול, נישא בינות לערפילים של שעת בוקר אפרפרה. צל גופותיהם הנעים מוטל על גוף הגיטרה הבלויה לצידם ויבבת הרוח הקרירה שורקת בשפת בקבוקי הבירה הריקים המפוזרים סביב. כך, בפעם הראשונה, ברגע אחד של שיכרון חושים מוחלט, על סף ערפול חושים, יצרו השניים את מי שעתיד להיות המהפכן הגדול ביותר בהיסטוריה המקומית של המוזיקה.

שש שנים עברו. השנה היא 1970. ישראל רוק הצעיר צמח והתפתח במהירות עצומה. באסיפת ההורים הראשונה שלו טענה הגננת צלילה זמר בפני הוריו כי הוא מתפתח מהר לגילו. "אני חייבת לציין שישראל רוק מתקדם." אמרה, והוסיפה "יש לו קואורדינציה מאד מפותחת. בעיקר בשיעורי ריתמיקה עם המורה פולי". אבל אימו, שידעה דבר או שניים על ריתמיקה, העדיפה להתעלם מהצהרותיה של הגננת. הרי בנה הקטן ("שבלול" כפי שכינתה אותו), מבריק ככל שיהיה בריתמיקה, עתיד להפוך רופא, או עורך דין מצליח…

השנה היא 1978. ישראל רוק בן ה-14 מתגלה כילד מחונן ונשלח לפנימייה. עד מהרה מסתבך הנער בקטטות רבות והופך מרדן ועוקצני יותר ויותר. בחודש תמוז, בעודו עובד בכוורת, הופך וויכוח קטנטן בינו ובין חנוך למהומה רבתי אשר סוחפת אחריה רבים, והופכת, בין לילה, להיות שיחת היום בבתי הקפה האליטיסטים בתל אביב. שנים אחר כך, ייזכר ישראל רוק באותו המאורע ויאמר "הכל התחיל כי לא ברכתי אותו לשלום. הכל היה נגמר אחרת אם רק הייתי אומר שלום חנוך…"

מבצע שלום הגליל תפס את ישראל רוק לא מוכן. הוא היה חייל צעיר בשירות סדיר כשנקרא אל הדגל. הוא הוצב בגדוד 80 לא רחוק מצידון ("שתי אצבעות מצידון" היה אומר בלשון צבאית כשניסה להרשים את פוליאנה – פקידתו אלוף הפיקוד – האלוף פרנק). הגדוד, שהורכב בעיקר מנוער שוליים, נחשב היה לאחד הגדודים הבעייתיים בזמן המלחמה. באחת התקריות המפורסמות ביותר היה הגדוד מעורב בהיתקלות מביכה עם כוחות סוריים לא רחוק מצור. באותו הערב, שהו ישראל רוק וחבריו במארב סמוך למפעל אריזה נטוש. באין לגדוד מקום לינה, בחרו להתמקם במחסן קופסאות הקרטון שהיה בחלקו הדרומי של המפעל. בשעת לילה מאוחרת, התעורר רוק משנתו וכיבתו מתהפכת. משלא מצא מקום למקם בו את צרכיו, בחר את אחת מאלפי קופסאות הקרטון שהיו פזורות במחסן. אך בדיוק באותו הרגע, תקפו הסורים את המפעל הנטוש והמטירו עליו אש ארטילרית מאסיבית. רוק, שהיה "באמצעו של עניין" בחר לתפוס מחסה דווקא באותו הארגז אותו פקד אך רגע לפני. התקרית אומנם הסתיימה ללא נפגעים בצד הישראלי, אך "זכתה" במרוצת השנים בכינוי "סיפורים מהקופסא".

לאחר שחרורו, בחר ישראל רוק לשנות את כל אורחות חייו. הוא עבר לגור בצפון – סמוך לצפת, לא לפני שנישא בנישואים אזרחיים לרוקסן תיכוני מתל-אביב. את רוקסן הכיר במסיבת "טבע" שנה לפני שהשתחרר. הוא היה בחופשת "רגילה" והיא… היא הייתה סתם רגילה. את הערב הראשון להיכרותם בילו השניים בחוף הים, לבושים בבגדי אדם וחווה, מתענגים על יין אדום וגבינת רוקפור, והם שרועים על מחצלת בלויה. הלומי אלכוהול, מעורפלי כימיקלים, תשושים… עורם בוהק באור הירח, צינת הלילה מכה על עורם החשוף וגופם מלטף/מתלטף בעונג נטול עכבות.

תשעה חודשים מאוחר יותר בא לעולם בנם הראשון. כזכר וקעקוע לאותו מפגש סוער על חוף ימה של תל אביב בוחרים השניים לקרוא את שמו: ים.

רוקסן, בהיותה דעתנית, בוחרת להותיר את שם משפחתה ולא לאמץ את שמו של ישראל. וכך ידידי, בא לעולם בנם הראשון של ישראל רוק ורוקסן תיכוני ושמו בישראל ים תיכוני…

- רוקסן תיכוני 1992 -

~ מאת 195db ב אפריל 21, 2010.