מי אשם בהכחדת הרוק הישראלי?

מה לא נאמר כבר על התרסקות תרבות המוזיקה בארצנו? כמעט הכל כבר נבחן מכל כיוון אפשרי, כתבות על גבי כתבות, אייטמים אחרי אייטמים – וכלום (ממשי) לא קורה.

אז מה אנחנו יכולים להוסיף לדיון? האמת, לא המון, רק פרספקטיבה אישית.

לפני מספר ימים שלח לי חבר שתי כתבות שפורסמו בשני עיתונים מובילים בארצנו. שני כותבי המאמרים המכובדים סימנו כמטרה בעיקר את ערוץ 24 (שפעם, לפני זמן לא רב, היינו בקלות יכולים לקרוא לו "ערוץ המוזיקה" – והיום לא כל כך בטוח) והטיחו בו האשמות קשות ועוקצניות. שני הכתבים, כאילו סנכרנו את דבריהם, הפליאו "מכותיהם" בערוץ המדובר, הטיפו לחרם צרכנים, קיללו את אמ-אמא של הערוץ, ולבסוף ירקו בפניו המדממות. ואני, שעוצמת ההתלהמות שלהם דבקה גם בי, מייד הפצתי את הכתבות הללו לחברי בהוסיפי מנה גדושה של סופרלטיבים עוקצניים לא פחות וארסיים הרבה יותר. הרגשתי טוב. הרגשתי כאילו סופסוף מצאתי שותפים לתסכולים האישיים שלי, הרגשתי שאני לא לבד, הרגשתי ש…

חרא!

הרגשתי חרא כי פתאום התבהרה לי התמונה. הבנתי שערוץ 24 הוא לא הבעיה האמיתית – הוא רק הסימפטום של הבעיה. הבנתי שכערוץ מסחרי (whatever that means) חלה עליו חובה לשדר את מה שהציבור דורש ממנו, ומעל הכל, את מה שבסופו של יום יקנה לו את מקסימום הצופים (כלומר כסף). אתם מבינים, הבעיה היא לא הערוץ או תחנת הרדיו הספציפית – הבעיה היא… אנחנו.

כן, אנחנו – ציבור המאזינים. אנחנו שבתחתית הפירמידה הצרכנית. אנחנו אשמים בביזיון הזה יותר מכל. רק אותנו אפשר להאשים בכך שלוח השידורים של ערוץ 24 מפוצץ בתוכניות שכל קשר בינן לבין תרבות ו/או אומנות, מיקרי בלבד. אני יודע שמייד יקומו עלי כל אותם חובבי זמר ים-תיכוני (או "מזרחי" אם נשכח לרגע את חוקי הפוליטקלי-קורקטיות) ויאמרו שאני מתוסכל כי אני מנודה. יודעים מה?! אולי זה נכון. אולי באמת אני מרגיש את החרם במלוא עוצמתו, ואולי אני מתוסכל כאומן/יוצר כי הבמה הנדירה הזו לא ניתנת לי, ובמקומי מוענקת ליוצרים מז'אנר שאני כלל לא מבין. ואיך אני מעז להאשים ערוץ מוזיקלי, המשמיע בעיקר מוזיקה מזרחית, כערוץ אשר חוטא לעקרונות האומנות והתרבות. ממש גזעני מצידי…

אז רגע לפני שמעלים אותי על המוקד, הרשו לי לנסות להבהיר את הנקודה:

המוזיקה המזרחית שבוקעת מכל מקלט ומסך בארצנו היא חלק בלתי נפרד מהתרבות שלנו. כבודה במקומה מונח, ואיכותה האומנותית אינה מוטלת בספק (לפחות לי…). העניין הוא שרק המוזיקה הזו מצליחה לגלל מספיק כסף על מנת "להצדיק את קיומה". הרי וודאי תסכימו איתי שכיום אין אף יוצר משמעותי בתחום הרוק (לדוגמא) שיכול למלא, בקלות מדהימה, את היכל נוקיה בכ-8000 איש כפי שעשו כמה ממובילי המוזיקה המזרחית לאחרונה. הרי אפילו את היכל הרוק ה"אשכנזי" – קיסריה  – "כבשו" אותם אומנים ובתוך חודשים ספורים הראו לכולנו מאיפה משתין הדג. זו משוואה פשוטה להחריד: המוזיקה המזרחית מגלגלת כסף – המוזיקה המזרחית תקבל פריים טיים. ככה זה עובד – ובצדק!

אז את מי בעצם אני מאשים? אני מאשים אותנו – את הקהל. אני מאשים את כל אותם אלו אשר מקפידים להתבכיין על שינוי המגמה המוזיקלית, ובאותו הזמן נשארים לשבת על התחת שלהם בבית במקום ללכת להופעות ולהצביע בארנק. אתם מבינים? הפתקים בהצבעה על תמהיל השידורים הוא… שטרות של כסף.

הייתי יכול להבין את העצלנות/התבכיינות הזו במידה ועלות הופעה ממוצעת הייתה רבה ולא שווה לכל נפש. אבל זה לא המצב. מחירו של כרטיס להופעת רוק ממוצעת באזור תל אביב ("מעוז הרוק הישראלי"… לשעבר) לא יעלה על 50 שקלים (ואפילו פחות), בעוד מחירו של כרטיס להופעה "מזרחית" בקיסריה הוא 150 שקלים. אתם מבינים את הפער? אתם מבינים עד כמה הקהל של המוזיקה המזרחית נאמן ליוצריו? עד כמה הקהל הזה שומר על יוצריו בל יפלו ומקפיד לשמר אותם במרכז היצירה הישראלית??

דבר דומה קורה גם עם רכישת דיסקים (למרות שכאמור אנחנו לא עונים על ההגדרה הזו כמי שמאפשרים הורדה חינמית של האלבום). גם במקרה הזה דיסקים של מוזיקה מזרחית נמכרים בהמוניהם, בעוד את היוצרים ה"אשכנזיים" אנחנו מקפידים להוריד מהאינטרנט. אז את מי בעצם אנחנו מענישים פה?

חברים, זה בידיים שלנו. אל תצביעו בפייסבוק – הצביעו בארנק!! רק הכסף יכול לשנות את הפלייליסט.

ובנימה אופטימית זו, תנו בראש! זה טוב ללב (וזה גם יותר זול… בהרבה)  

 

 

 

~ מאת 195db ב פברואר 11, 2010.